פסק-דין בתיק ע"א 001046/03

1.         זהו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת אבניאלי) מיום 11.7.02 בת.א 15102/02 שלפיו ניתנה למערערים רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך 300,000 ש"ח. משלא הופקד הסכום הנדרש, ניתן פסק-דין המקבל את התביעה במלואה, הכל כפי שיפורט להלן.

2.         הרקע:

(א)        המשיב הגיש נגד המערערים תביעה כספית, בסדר דין מקוצר, לתשלום סך 792,538.52 ש"ח בגין יתרת חובה שנוצרה בחשבון המערערת (להלן: - " המערערת" או " החברה") לו ערב המערער 2 (להלן: - " המערער") בערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום.

(ב)        המערערים הגישו בקשת רשות להגן וטענו שהמערער הקים את החברה בחודש מאי 2000, כחודשיים לאחר שחרורו משירות סדיר בצה"ל, ומטרתה היתה לעסוק בפיתוח תוכנה ואפליקציות באינטרנט ולגייס משקיעים למימון.

            את חשבון הבנק של החברה פתח לצורך הפעילות המתוכננת, כאמור, אך משלא הושג כל מימון - החליט המערער לוותר על הרעיון.

            טענתו היחידה של המערער היא: "מעולם לא בצעתי פעולה כלשהי בחשבון החברה, מעולם לא משכתי כספים כלשהם מחשבון החברה, מעולם לא ייפיתי את כוחו של אדם ו/או גוף כלשהו לפעול בשמי ו/או בשם החברה בחשבון הבנק"  (סע' 6 לתצהיר המערער בבש"א 105262/02).

            בהמשך תצהירו (סע' 7) ציין המערער שלא ידע על יתרת החובה עד 28.12.01 עת קיבל לראשונה הודעה מהבנק.

(ג)         המערער נחקר על תצהירו בבית משפט שלום ובעת חקירתו התברר שבניגוד לאמירות הנחרצות בתצהירו בסע' 6, מצויים בבנק מסמכים בחתימתו, המעידים על פעולות שעשה בחשבון. כך, למשל, מש/1 - טופס "שיקים לנכיון" ומש/4 - (מספר טפסים). המערער אישר שאכן חתם על המסמכים האלה אך טען שלא עשה פעולות אלו.

            במהלך חקירתו הנגדית נזכר שמו של אביו של המערער כמי שבא איתו לבנק לפתיחת החשבון, אך ללא כל מעורבות מעבר לכך. המערער טען שלא שאל את אביו אם ביצע פעולות בחשבון (עמ' 3 שורה 1) וכן הדגיש "אני סומך על אבי" (עמ' 3 שורות 24-25).

(ד)        השופטת הנכבדה בדקה את טענות המערערים וקבעה שטענת המערערים עומדת בניגוד לשורה ארוכה של מסמכים הנחזים להיות חתומים בחותמת החברה ובחתימת המערער - ולכן - קשה לייחס להן משקל.

השופטת גרסה שיש מקום לדחות בקשת המערערים לרשות להתגונן, אך החליטה שלא לסגור לחלוטין את הדלת בפניהם, ומתוך מחשבה שאולי יהיה בידיהם להוכיח שאין מדובר בפעולות שביצע המערער, העניקה למערערים רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך 300,000 ש"ח תוך 20 יום.

הסכום האמור לא הופקד וניתן ביום 11.7.02 פסק-דין המחייב את המערערים לשלם את מלוא סכום התביעה.

על פסק-דין זה הוגש הערעור.

אנו לא נתייחס בפסק-דיננו להליכים נוספים שננקטו לאחר מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה לרשות להגן, אלא אך ורק לגופו של עניין, כפי שיובהר.

3.         הערעור

בערעור שהגישו המערערים מתייחסים הם הן לעובדה שלא היה מקום לדעתם להתנות מתן הרשות להגן בהפקדת ערובה, כשברור שאם יוכיחו טענותיהם, יהיו הם פטורים מתשלום, הן לעובדה שהערובה הגבוהה שנקבעה סתמה את הגולל על סיכוייהם להוכיח את טענותיהם והן לעניין אי המצאת מסמכים מצד המשיב, כשנדרש לעשות כן.

באשר למסמכים שהוצגו למערער במהלך הדיון והסתבר שהם חתומים על-ידיו בבקשת רשות להגן - נטען בערעור שהמערער לא יכול היה לטעון זיוף לפני מועד הדיון מאחר שלא ראה את המסמכים קודם לכן, וכן - שטעתה השופטת הנכבדה בכך שלא ייחסה חשיבות לטענת המערער שלמרות חתימתו עליהם, הוא לא ביצע מעולם נכיון שיקים אצל המשיב.

4.         דיון והכרעה

לאחר שעיינו בערעור, בעיקרי הטיעון ובמוצגים, וכן לאחר ששמענו את טיעוני ב"כ הצדדים לפנינו, הגענו למסקנה שדין הערעור להדחות.